החלטה בתיק בש"א 5517/13

           בקשה לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות בסך 105,000 ש"ח אשר הושתו על המבקש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ד' קרת מאיר) מיום 3.6.2013, בגדרו נדחתה בקשתו של המבקש לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות.

1.        המשיבות מפעילות חניונים שונים ברחבי הארץ. המבקש הגיש בקשה לאישור תביעה נגדן כתובענה ייצוגית. סכום התביעה האישית הועמד על סך של 95 ש"ח, ואילו סכום התביעה הייצוגית הועמד על סך של 28,908,000 ש"ח. לטענת המבקש, המשיבות גבו דמי חניה יומיים, ובכך הפרו את הוראת 70ב1(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), ולפיה החל משעת החניה השניה, מפעיל חניון "לא יגבה דמי חניה בחניון, אלא לפי יחידות זמן של 15 דקות".

2.        בית המשפט המחוזי עמד על נוסח הפקודה ועל הסתירה הלכאורית העולה מנוסח סעיף 70ב1(א), לעומת לשונו של סעיף 70ב1(ב), הקובע כי "אין בהוראה האמורה כדי למנוע גבייה של דמי חניה כוללים בעד יום, שבוע או חודש, באופן קבוע או חד-פעמי".

           בית המשפט דחה את פרשנותו של המבקש, אשר טען כי ס"ק (ב) כפוף לס"ק (א), וביכר את פרשנותן של המשיבות, אשר טענו כי ההגבלה החלה בס"ק (א) חלה רק על מפעילי חניונים הבוחרים להציע את שירותיהם לפרקי זמן קצרים. בית המשפט הסכים כי שתי הפרשנויות מתיישבות עם לשון הפקודה, אולם לאחר בחינה תכליתית, בין היתר לאור ההיסטוריה החקיקתית, אימץ כאמור את פרשנותן של המשיבות.

           עוד נקבע כי למבקש לא קמה עילת תביעה אישית, וכי נפלו פגמים בבקשתו, אם בהוכחת קיומו של נזק לכאורי, אם בהגדרת הקבוצה, ואם בתובענה לגופה - אשר לא נמצא ממש בעילות עליהן נתבססה.

           בקשתו של המבקש לאישור התובענה כייצוגית נדחתה אפוא ביחס למשיבות כולן, והושתו עליו הוצאות בסך 15,000 ש"ח עבור כל אחת מהמשיבות 7-1 (בקשתו של המבקש נדחתה גם נגד המשיבה 8, אולם בית המשפט מצא כי הפעילה מנגנון חיוב אשר לא הלם את הוראות הפקודה, ועל כן לא מצא לנכון לחייב את המבקש בהוצאותיה).

3.        המבקש הגיש לבית משפט קמא בקשה לעכב את ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו לחובתו. בהחלטתו מיום 29.7.2013 דחה בית המשפט את הבקשה, לאחר שהבהיר כי הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחתה לא אך מטעמים של פרשנות הוראות הפקודה, אלא גם על יסוד קביעות עובדתיות המתייחסות להעדר עילה אישית, הגדרת הקבוצה וסיכויי התביעה. עוד נאמר כי לא הוכח על ידי המבקש כי אם יתקבל ערעורו לא ניתן יהיה להשיב את הכספים ששולמו.

           מכאן הבקשה שלפניי, אשר הוגשה עוד בטרם הגיש המבקש את ערעורו על פסק הדין.

4.        בבקשתו טוען המבקש כי סיכויי ערעורו גבוהים, זאת לאור השאלות הפרשניות המתעוררות נוכח הסתירה העולה לכאורה מלשונם של ס"ק (א) וס"ק (ב) לסעיף 70ב1 לפקודה. כן טוען המבקש כי קביעתו של בית משפט קמא כי המשיבה 8 הפרה את הוראות הפקודה, די בה כדי לא לאפשר לה לחמוק מהשלכות התנהגותה. כן מעלה המבקש טענות נגד קביעותיו של בית משפט קמא באשר להגדרת הקבוצה ולקיומה של עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

           אשר למאזן הנוחות, המבקש טוען כי אי קבלת בקשתו תקשה על החזרת המצב לקדמותו. זאת, מאחר שאין ברשותו של המבקש סכומי כסף נזילים או נכסים ברי מימוש, כך שדחיית בקשתו תהפוך אותו לחייב מוגבל בלשכת ההוצאה לפועל. מנגד, לטענתו, המשיבות לא תסבולנה נזק בלתי הפיך מעיכוב התשלום, באשר עבורן מדובר בסכום לא גדול.

5.        דין הבקשה להידחות.

           נקודת המוצא, כפי שמלמדת אותנו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, היא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע ההחלטה עליה מערערים. על מנת להתגבר על נקודת מוצא זו, על מבקש עיכוב הביצוע להראות כי סיכויי ערעורו גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בנוסף, כאשר מדובר בעיכוב ביצוע רכיב כספי, הנטל הרובץ על המבקש כבד אף יותר, באשר ההנחה היא כי התשלום הכספי אינו יוצר מצב בלתי הפיך (ראו, למשל: בש"א 1045/12 דלק נדל"ן בע"מ נ' וינמן (22.2.2012) והאסמכתאות שם; ע"א  8777/08 מריסאת נ' מריסאת (8.2.2009)).

6.        איני נדרש להביע עמדתי באשר לסיכויי ערעורו של המבקש בסוגיה הפרשנית אשר נדונה בפסק הדין מושא בקשתו. זאת, שהרי כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו מיום 29.7.2013, דחיית בקשתו של המבקש לאישור התביעה כייצוגית נבעה גם מטעמים שבעובדה, אשר כידוע אין ערכאת הערעור ממהרת להתערב בהם.

           אשר למאזן הנוחות, לא נעלמה מעיניי טענתו של המבקש כי "איננו משופע באמצעים כספיים", אך מקומה של טענה זו בהליכי הוצאה לפועל, אם וככל שהמשיבות אכן תנקוטנה בהליכים אלו. על תובע ייצוגי לדעת כי לצד סיכוייו ליהנות מגמול שיפסוק לו בית המשפט ככל שבקשתו תתקבל (סעיף 22 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006), ניצב סיכון כי בקשתו לאישור התביעה כייצוגית תידחה, והוא יחויב בהוצאותיהם של בעלי הדין שכנגד. בנסיבות המקרה דנן המבקש הגיש תובענה ייצוגית בסכום של עשרות מיליוני ש"ח, ואין לומר כי ההוצאות שנפסקו לחובתו של המבקש הן על הצד הגבוה.

7.        אשר על כן, הבקשה נדחית.

           משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ג' אלול התשע"ג (9.8.2013).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכב